רפלקציות אישיות

רפלקציה בימאית: (אפרת מור אלמקיס)

עוד כבר בכיתה י כשידעתי שבסיום כיתה יב אני אעשה סרט התרגשתי נורא, זה היה נראה רחוק ממני אך מי היה מאמין שהזמן יעבור כה מהר וכבר יגיע השלב בו אני אכתוב רפלקציה על סיום הסרט. ולכן בחרתי בימאות כי ידעתי שאני ארצה לקחת חלק גדול בעשיית הסרט תכנון הדברים, חשיבה יצירתית וראיה קדימה לגבי הסרט שלנו וכך היה. 

במהלך עשיית הסרט נתקלנו כל הקבוצה בקשיים רבים. התכניות שלנו השתנו ונאלצנו להחליף נושא לסרט דבר שהקשה עלינו רבות משום שהוא גזל מאיתנו זמן יקר. ובניית קו מחשבה חדש לגבי הסרט שלנו. אך התגברנו על הקשיים והצלחנו לבנות סרט חדש ושונה לחלוטין מהסרט הקודם. הייתי שותפה פעילה בכל עשיית הסרט, תכנון ימי הצילום והגעה לימי הצילום. אני ממש שמחה ומרוצה מהתוצר הקיים שעבדנו עליו כל כך הרבה. העבודה בקבוצה גם היוותה קשיים מסוימים משום שהיו לא מעט חילוקי דעות בדרך אך גם אותן עברנו. למדתי דברים חדשים בדרך זוויות מילום חדשות, תכנון דברים מבעוד מועד, עריכה ואפילו הפקה. לקחתי חלק נרחב בכל התפקידים הללו ושמשתי כעזר לכל חברי קבוצתי. נהנתי מעשיית הסרט משום שהוא היה דבר אחר שלקח חלק משגרת חיי, הוא היה מקום ליצרתיות וחשיבה אחרת. למדתי להתפשר על דברים ולהבין שקיימות דעות נוספות דבר שאני בהחלט אקח איתי לחיים. הסרט שלי ושל הקבוצה שלי עוסק בשגרת חייה הלא פשוטה של אמא בישראל אך אמא שונה אמא שהחליטה לקחת צעד אחד קדימה את הקריירה שלה ולבחור האהבה שלה במקצוע שאותו היא באמת אוהבת. בעבודה שכיף לקום אליה כל בוקר ולהרגיש תחושת סיפוק בכל סיום יום. לקחתי לקח חשוב ומוסר ערכי מהאדם שעליו עשינו את הסרט "רויטל קיזר" אשר הייתה מוכנה לוותר על הכול ולסכן את העבודה שלה כדיש באמת לעשות את מה שהיא אוהבת ומכך למדתי כי בחיים באמת צריך להשקיע במה שאוהבים כי התמדה ואהבה תוביל אותך למקומות הכי טובים. הרגשתי כי מלאתי את תפקידי על הצד הטוב ביותר לא ויתרתי ונלחמתי על התוצר שלנו. נהנתי נורא מתפקידי בתור בימאית משום שזכיתי לעסוק בכל שאר התחומים ולהביע את דעתי בנושא ולשתף את הידע שלי. שמחתי ששאר חברי קבוצתי איפשרו לי לקחת חלק בתפקידם ולבסוף הצלחנו להתמודד ולעבור את כל הקשיים שצפו בדרך. 

רפלקציה עורך: (תומר אסולין)

בתחילת הפרויקט של כיתה יב התחלקנו לקבוצות לפי תפקידים, עורך, במאי, צלם ומפיק. בתחילת העבודה היינו צריכים לחשוב על נושא של הסרט. זה היה חלק מאתגר בעבודה כי לקח לנו הרבה זמן עד שהחלטנו על נושא מתאים לסרט שלנו והתחלנו לעבוד. הלכנו לעשות ראיונות ותחקירים ואחרי שהיה לנו לא מעט חומר החלטנו להחליף נושא. ההחלטה נבעה מכך שהיה חוסר התאמה בין רצונות הקבוצה לבין גיבור הסרט. מה שגרם לזה שחזרנו לשלב ההתחלה בשלב יחסית מתקדם מאוד בהכנת הסרטים. אני חושב שכל הקבוצה הרגישה בלחץ שיש לנו ובצורך "לעלות הילוך" בקצב העבודה. אחרי שבחרנו נושא חדש לסרט אני הרגשתי קצת לא שלם איתו בגלל שלא התחברתי לנושא הסרט ולמסר שאותו הקבוצה רוצה להעביר אך לאחר שיחות עם מורי המגמה ועם חברי הקבוצה התחלתי לאהוב את הנושא ולתרום יותר לקבוצה. כשהתחלתי לעבוד בתור עורך קיבלתי המון חומרי צילום שלדעתי לא היו מספיק טובים ונאלצנו לצאת לימי צילום רבים עד שיצאו תוצאות שמקובלות על חברי הקבוצה. העריכה הייתה מאתגרת מבחינתי כי היא גררה ריבים רבים עם הבמאית, בגלל רצונות שונים, אבל עברנו את המכשול הזה והחלטנו לאחד כוחות כדי שיצא לנו סרט טוב. העריכה כללה המון מחיקות ושינויים בגלל רצונות שונים בתוך הקבוצה ובגלל עצות מורי המגמה. נעזרתי במורי המגמה בשיטות עריכה חדשות שלא הכרתי ובהדרכה צמודה ותומכת. לפי דעתי יכולנו לנהל את העבודה בקבוצה בצורה יעילה יותר אבל בתקופה שבה היינו צריכים חיזוקים הבמאית ידעה ללחוץ כשצריך ולעזור. לסיכום אני נהניתי מאוד ליצור את הסרט דווקא בגלל שהוא כלל המון שינויים והמון עליות וירידות כי העבודה הייתה מעניינת ומהנה. 

רפלקציה צלמת: (הילה קיזר)

תיעוד עבודת הקבוצה: בקבוצה שלי עם אפרת, תומר ויהב קודם כל הרגשתי שעברתי תהליך משמעותי. בהתחלה היו לנו מלא ספקות וחששות ועלו המון רעיונות לגבי הנושא של הסרט, מה אנחנו רוצים להעביר לצופים בסרט, איך אנחנו רוצים שהוא ייראה ועוד… מההתחלה רצינו ללכת על הפאן המרגש כי זה מה שמורי המגמה ביקשו מאיתנו שלסרט יהיה רגש. בהתחלה חשבנו לעשות על דוד של תומר שעבר תאונה קטלנית עם אופנוע כשהוא היה שליח פיצה והוא כמעט איבד את חייו והיה בשיקום המון המון חודשים, ולאחר מה שהוא עבר הוא החליט שלא משנה מה הוא יעשה בעתיד כל עוד זה משהו שהוא באמת יאהב. התאונה בעצם לימדה אותו לקח שהחיים קצרים מידי ובאמת כדאי לעסוק במשהו שאתהב אוהב או אחרת א לעסוק בו בכלל. הלכנו אליו בהתחלה הבייתה וראיינו אותו אך לאחר מכן ראינו שלא מתאים לו שנעשה עליו את הסרט כי הוא התחרט אז החלטנו לעבור נושא. במשך המון שיעורים והתייעצות עם המורים השקענו מחשבה רבה לגבי נושא אחר שיהיה לסרט. בתחילה, עלו כמה וכמה רעיונות ובדקנו אופציות שונות שהכי מתאימות, ולבסוף אני הצעתי שנעשה את הסרט על אמא שלי. בהתחלה חברי הקבוצה שאלו מה ההבדל אם נעשה את הסרט על אמא שלי ולא על אמא אחרת כי זה הרי אותו דבר אם אנו רוצים להציג שגרת חיים של אמא. אך הסברתי להם שאמא שלי עברה שינוי מאוד גדול בחייה, ממזכירה אצל חבר כנסת בעמותה לנזקקים היא החליטה לפתוח עסק עצמאי משלה. היא הייה צריכה אומץ רב, ותמיכה בכדי להגשים לעצמה את החלום של להתפתח ולהקים לעצמה סטודיו שהיום הוא נחשב בין הגדולים באיזור הצפון. היא בהתחלה התחילה בצורה קטנה ולאט לאט החלה לבנות את עצמה יותר ויותר והגיעה ל250 מתאמנות בסטודיו שבאות אלייה להרשם ולהתאמן. הסטודיו הוא גם עוסק בפילאטיס שיקומי שעוזר לנשים עם בעיות שונות לבוא לסטודיו, להתאמן ולשפר את מצב גופן הנוכחי. תוך כדי הקמת הסטודיו, אמא שלי צריכה לדאוג לבית ולפרנסה בנוסף לאבא שלי שגם עובד שעות נוספות, היא מגדלת ארבעה ילדים ותוך כדי דואגת לאביה החורג שנמצא רוב היום בין בתי חולים ומתרופות לתרופות. זה בעצם השוני של אמא שלי מאימהות אחרות וזה מה שהביא את הסרט שלנו להצלחה, שלמרות כל הקשיים שהיו לנו בהתחלבה בקבוצה עם בחירת נושא לסרט בסופו של דבר החלטנו לבחור משהו שאף אחד אחר לא בחר ולהביא לידי ביטוי בסרט הזה את הקושי שאמא שלי עוברת ועשינו את ההכי טוב שכל אחד יכל והתאמצנו על מנת שייצא התוצר הטובב ביותר. במהלך העבודה על הסרט וגם לקראת סיומה הרגשתי שעלו כמה קשיים שעימם היינו מוכרחים להתמודד על מנת שבסופו של דבר הסרט ייצא טוב. בהתחלה אחרי שהיינו סגורים על הנושא, קבענו ימי צילום שבהם נצא לצלם את אמא שלי בסטודיו תוך כדי שהיא מאמנת, לצלם את ההתנהלותץ השוטפת של הסטודיו, התעסקות במרד תוך כדי הלחץ המטורף, נשים עם קשיים שונים שבזכות הסטודיו הקשיים הללו נעלמו אצל אותן בנות ועוד… אחר כך יצאנו לצלם אותה בבית עושה פעולות שונות כמו: להעיר את הילדים בבוקר, מכינה להם כריכים לבית ספר, הולכת לעבודה, חוזרת ומכינה לילדים ארוחת צהריים חמה ומקבלת אותם כל יום עם חיבוק ונשיקה ושואלת לשלומם תוך כדי שהיא עושה דברים אחרים בהתנהלות של הבית, אחר כלך חוזרת לעבודה עד 9 וחצי בערב אחרי כל היום העמוס שהיה לה ומתקשרת לאביה החורדג לשאול מה שלומו כי הוא לא מרגיש טוב. אחר הימי צילום התחלנו לבחור את הסצינות המתאימות ביותר לסרט שלנו, ובעצם התחלנו לבנות את הסרט ולחשוב על הדברים הכי מתאימים ורלוונטים שייכנסו לסרט. בנוסף לכך, בעבודותינו פנינו למורי המגמה ולאנשים שונים על מנת שיגידו את דעתם האישית בנושא, האם זה נכון הדרך שבה אנו פועלים. תיאור עבודת הצוות מנקודת מבטי: לפי דעתי בצוות שבו אני עבדתי היה ברוב הפעמים שיתוף פעולה חוץ מכמה רגעים שהיה קצת לחץ ועומס על כולנו. לרובנו הייתה מטרה לעשות את העבודה והסרט על הצד הטוב ביותר. והוכחנו שאין דבר העומד בפני הרצון.

תיעוד אישי: בסרט שעשינו שמבחינתי זה ייצא בסופו של דבר כמו שצריך, יצאה תוצאה מאוד מרשימה ויפה וסרט שראוי להערכה. אנחנו השקענו שעות ארוכות וימים שלמים על מנת לפתח את הסרט ולהציג אותו כמו שצריך.לשם כך, אני עשיתי את רוב המאמצים על מנת שזה בסופו של דבר ייקרה, ואתרום לחברי הקבוצה עד כמה שניתן. נורא נהנתי בהתחלה לעבוד על הסרט כי התחברתי לנושא וגם הימי צילום היו נוחים לי במקומות שנוחים לי. במהלך העבודה על הסרט גיליתי בעצמי תכונות וצדדים שלא הכרתי קודם. גיליתי שברגע שיש מטרה מול העיניים, ובמקרה הזה המטרה הייתה לסיים את הסרט בזמן ללא איחורים ועל הצד הטוב ביותר אז אני אעשה הכל על מנת שזה ייקרה ולא אוותר עד הרגע האחרון. לפי דעתי אם היו שואלים אותי מה הייתי עושה אחרת בסרט אם היה לנו יותר זמן אז אולי היינו מנסחים אחרת כמה מהדברים לצורה טובה יותר לדוגמה: לבחור עוד סצינות לסרט, לבחור שיר רקע בצורה יותר מעמיקה ועוד… אבל חוץ מיזה לא הייתי משנה כלום כי אני באמת חושבת שעשינו את המקסימום שלנו בעבודה על הסרט.. הקשיים שבהם נתקלתי במהלך העבודה היו קשיים של לעזור לחבריי לקבוצה לחפש בהתחלה נושא שעליו אנו רוצים להתמקד בסרט. התגברתי על הקשיים הללו בכך שהתחלתי לחשוב לעומק על נושא מתאים והתקשרתי לאנשים שונים שחשבתי שיכולים לככב בסרט. חבריי לקבוצה ברובה הפעמים נתנו יד ועזרו והיינו שם אחד בשביל השני, ואם אחד לא הצליח למצוא משהו או לעשות דבר כלשהו אז השני ישר היה בא לעזרו. למדתי מאחרים שלעבוד בעבודת צוות זה לא תמיד פשוט אך הצלחנו לעשות זאת. תרמתי לחברי הקבוצה שלי בכך שבאתי לרוב השיעורים, עזרתי בעשיית המטלות השונות שעליהן התבקשנו לענות, יזמתי דברים והכל נעשה בשיתוף פעולה ועבודת צוות.כדי לשכנע את חבריי לקבוצה שהדרכים השונות שבהן נקטתי באמת היו נחוצות וטובות להתקדמות העבודה שלנו על מנת להגיע לתוצר הסופי אז קודם כל ערכנו דיון, כיבדנו אחת את השנייה ותמיד הקשבנו למה שיש לשנייה להגיד ולומר. לסיום, המסקנות לגבי דרך הלמידה שלי הן שברגע שיש לי מטרה מול העיניים אני אעשה הכל כדי להגיע אליה בצורה הכי טובה שיש, למדתי שברגע שלוקחים אחריות על משהו אז צריך לעשות את זה עד הסוף עם חשק.

רפלקציה מפיק: (יהב בן עיון)

במהלך העובדה על הסרט הרגשתי שבהתחלה היו בעיות רבות עם בחירת נושא הסרט וויכוחים בתוך הקבוצה וכאשר בחרנו נושא מסויים לסרט כעבור זמן מה הבנו שנושא זה כבר לא רלוונטי, לאחר מכן בחרנו נושא סרט חדש שלא כולנו היינו בעדו אך למרות זאת כל אחד הביא רעיונות וניסה למצה את מלוא הפוטנציאל של הנושא . לאחר שחילקנו את התפקידים בינינו וכל אחד תרם מהידע שלו לפרוייקט רוב הדברים הלכו חלק וכאשר נתקלנו במכשול אז התעייצנו אחד עם השני ולמרות הוויכוחים לבסוף פתרנו את זה. אני הייתי המפיק ואני מרגיש שלמרות שיכלתי להביא מעצמי יותר ולגלות קצת יותר עיניין בשאר חברי הסרט אני מאמין שעמדתי במוטל עליי וכמובן גם שאר חברי הקבוצה עמדו בכך ולבסוף אני מרוצה מהתוצר הסופי שיצא לנו.